החלטה בתיק ע"א 8488/12 - א'

1.             לפני בקשה למתן סעד זמני בערעור, המורה למשיבים 5-1 (להלן: המשיבים),  להימנע מביצוע דיספוזיציה בזכויותיהם הרשומות במקרקעין הידועים כחלקות 75 ו - 76 בגוש 19374, באדמות כפר עראבה (להלן:המקרקעין), ולחילופין להורות למשיבה 6 (לשכת רישום המקרקעין בנצרת) לרשום הערת אזהרה לטובת המבקשים, בהתייחס לעיסקה שלקיומה הם טענו בגדרי התובענה, מושא ערעור זה. הסעדים הזמניים מתבקשים עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל), בת.א. 30656-08-10, בגדרו נדחתה תביעתם למתן סעד הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות במקרקעין.

           אביא להלן את עיקרי הנתונים הצריכים להכרעה.

רקע עובדתי

2.             המנוח אחמד סלים יאסין (להלן: המנוח יאסין), אשר נפטר בשנת 1987, היה הבעלים הרשום של המקרקעין, המצויים על אדמות הכפר עראבה שבגליל. בתאריך 18.2.2007 נרשמו המשיבים - יורשיו של המנוח יאסין - כבעלי הזכויות במקרקעין, מכוח צו קיום צוואה.

3.             בתאריך 12.6.2007 הגישו המבקשים - יורשי המנוחים מחמוד ופלחה ח'טיב (להלן: המנוחים ח'טיב) - המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות במקרקעין (ה"פ 151/07; הליך זה הועבר בהמשך לפסים של תובענה רגילה [ת.א. 217/08], לאחר מכן הופסק והוגש מחדש בשנת 2010 [ת.א. 30656-08-10]).

4.             לטענת המבקשים - שלא נתמכה במסמך בכתב - המנוחים ח'טיב רכשו את הזכויות במקרקעין מהמנוח יאסין, לפני למעלה מ-40 שנה, במסגרת עסקת חליפין (להלן: העיסקה), אשר בתמורתה קיבל המנוח יאסין מהמנוחים ח'טיב את זכויותיהם בחלקות המצויות בבקעת בית-נטופה. עוד נטען כי המנוחים ח'טיב החזיקו ובני משפחתם מחזיקים במקרקעין מאז העיסקה - מזה למעלה מ-40 שנה כאמור - במהלכם הם מעבדים את המקרקעין ומוסקים את עצי הזית שנטעו עליה, והכל בידיעת המשיבים, אשר לא התנגדו לכך.

           בגריסתם של המבקשים תמכו ארבעה עדים, שטענו כי ידעו על קיומה של העיסקה והעידו כי המנוח ח'טיב ובני משפחתו עיבדו ומעבדים את המקרקעין מזה שנים רבות.

5.             המשיבים הכחישו את דבר קיומה של העיסקה. לטענתם די בכך שהמבקשים לא הציגו מסמך כלשהו בכתב המעיד על קיומה של עיסקה שכזו, ובכך שהעיסקה הנטענת לא דווחה כדין ולא ננקטו בעקבותיה צעדים כלשהם לשם העברת הזכויות הנטענות בתקופת חייהם של המנוחים, כדי להדוף את תביעת המבקשים.

           בנוסף, הציגו המשיבים בפני בית-המשפט קמא הנכבד מסמכי עסקאות שערך המנוח יאסין בחייו, מהם עולה, לטענתם, כי המנוח יאסין תיעד עסקאות מקרקעין שעשה (לרבות עסקת חילופי מקרקעין) - בפירוט ובקפדנות ואף טרח להחתים עדים על מסמכי העסקאות הללו. התנהלות זו של המנוח יאסין עומדת בסתירה לטענות המבקשים לפיהן דווקא העיסקה הנטענת על-ידי המבקשים נעשתה בעל-פה. באשר לעיבוד האדמות על-ידי המנוח ח'טיב ובני משפחתו - לשיטת המשיבים, אין ללמוד מכך דבר על בעלותם הנטענת של המבקשים במקרקעין, שכן האדמות שהיו בבעלות המנוחים יאסין עובדו ומעובדות - רובן ככולן - על ידי צדדים שלישיים, מבלי שבני המשפחה מפקחים על הנעשה בהן.

פסק דינו של בית המשפט קמא

6.             בית המשפט המחוזי הנכבד דחה, כאמור, את התביעה, בקובעו כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח את טענותיהם הן בדבר עצם קיומו של הסכם בעל פה והן בדבר תוכנו של ההסכם הנטען. בית המשפט קמא הנכבד עמד על כך שהנטל המוטל על המבקשים בנסיבות העניין הוא "מוגבר", וזאת הן מהטעם שמדובר בתובענה נגד עיזבון; הן מאחר שעסקינן בטענה לפיה המנוח יאסין הסכים, בעל פה, למכירת מקרקעין למנוח ח'טיב, על דרך של החלפת מקרקעין, מבלי שקיים מסמך כלשהו התומך בקיומה של עיסקה כלשהי בין הצדדים. מעבר לכך צוין שהמנוח ח'טיב לא דיווח על העיסקה, לא תיעד אותה בדרך כלשהי ולא נקט צעד כלשהו לשם רישום זכויותיו הנטענות בחלקות, או לשם העברת זכויותיו שלו בחלקות-התמורה למנוח יאסין; עוד הובהר שהתובעים השתהו שנים רבות טרם שהגישו את תביעתם, ובחרו לעשות כן רק לאחר שהמנוחים יאסין וח'טיב הלכו לבית עולמם. בנוסף, קבע בית-המשפט קמא הנכבד כי התנהלות המבקשים עצמם, אשר תבעו זכויות בחלקת-התמורה ואף נרשמו כבעלים בה (דבר הסותר, לכאורה, את טענתם לפיה חלקת-התמורה אינה שייכת להם עקב החלפתה בעיסקה) - מעידה כי אין ממש בתביעתם.

           זאת ועוד - אחרת. למרות שבית-המשפט קמא הנכבד סבר כי די בקביעות אלה כדי להביא לדחיית התובענה, המשיך בית המשפט קמא הנכבד לבחון את טענות המבקשים לגופן והתייחס בפירוט לעדויות עדיהם. בית המשפט קמא הנכבד קבע כי איש מעדי המבקשים לא נכח בעיסקה הנטענת ולא ראה הסכם בכתב המעיד על קיומה של העיסקה ולפיכך - עדויות עדי-המבקשים, כולן, הן בגדר עדות מפי השמועה. מאחר שאיש מעדי המבקשים לא מסר פרטים ברורים על העיסקה ועל פרטיה, ולנוכח סתירות שהתגלו בעדויותיהם של עדי המבקשים, קבע בית-המשפט קמא הנכבד: "בנסיבות אלה לא אוכל לסמוך על דברי עדי התביעה ולבסס עליהם ממצא כלשהו".

           יתרה מכך, בית-המשפט קמא הנכבד הוסיף וקבע כי גרסת המבקשים נסתרה באופן פוזיטיבי באמצעות מסמכים רבים שהציגו המשיבים. בין היתר, עמד בית-המשפט קמא הנכבד על כך שבצוואתו, שנערכה עוד בשנת 1986, הוריש המנוח יאסין את המקרקעין למשיבים וצוואתו אושרה על-ידי בית-הדין השרעי בעכו, מבלי שהוגשה לה התנגדות מטעם המבקשים. בנוסף מצא בית המשפט קמא הנכבד טעם טוב בטענת המשיבים לפיה בשנים שבהם נטען כי העיסקה בוצעה, כלל לא ניתן היה לעשות שימוש במקרקעין, שכן הוכח במסמכים כי המקרקעין מצויים בשטח שהוכרז בשנת 1955 כשטח צבאי סגור, אשר הכניסה אליו נאסרה כליל עד לשנת 1977, ואין זה סביר כי תיערך עיסקת חליפין לשם עיבוד (כנטען בתביעה) במקרקעין שלא ניתן לעבדם, תמורת חלקות אדמה חופשיות מכל מגבלה.

טענות הצדדים בערעור ובבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

7.             בערעורם טענו המבקשים כי בפסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד "נפלו טעויות אין ספור", שהראשונה והחשובה בהן, לשיטתם, היא הנפקות שייחס בית המשפט קמא להיעדר מסמך בכתב המעיד על קיומה של העיסקה הנטענת. לגישת המבקשים, משנטען - בתביעה שהגישו בשנת 2007 - כי העיסקה נערכה "לפני יותר מ 40 שנה", דהיינו: לפני חקיקת חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, אין בהעדרו של מסמך בכתב כאמור כדי להכשיל את תביעתם. עוד טענו המבקשים כי בית המשפט קמא הנכבד לא נתן את המשקל הראוי להחזקה רבת-השנים של המבקשים בקרקע ולעיבודה על-ידם - עובדות שעליהן אין חולק - ואשר די בהן, לטענת המבקשים, לכל הפחות, כדי להעביר לכתפי המשיבים את הנטל לסתור את טענותיהם בדבר קיומה של העסקה הנטענת. כמו-כן משיגים המבקשים על קביעותיו של בית המשפט קמא באשר לעדויות העדים מטעמם וכן לממצאים ולמסקנות שהסיק בית המשפט קמא מהעדויות ומהראיות שהוצגו בפניו.

8.             בבקשתם למתן סעד זמני לתקופת הערעור, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן שגיאותיו של בית-המשפט קמא הנכבד ניכרות, לטענתם, על פני פסק-הדין. לשיטת המבקשים, גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן מדובר בנכס מקרקעין ובמקרים שכאלה קיים חשש שמא לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם בעת שהערעור תלוי ועומד יועברו הזכויות במקרקעין לצדדים שלישיים, ובסופו של יום הערעור יתקבל. המבקשים מצהירים כי כל מה שהם חפצים להשיג בשלב זה הוא למנוע טענה אפשרית מפי צדדים שלישיים שירכשו את המקרקעין בתום לב, מבלי לדעת על קיומן של טענות המבקשים בדבר זכויותיהם הנטענות במקרקעין. לטענתם, הסעד הזמני לתקופת הערעור נועד לשמור על המצב הקיים, שכן בית המשפט קמא הנכבד הוציא תחת ידיו צו מניעה זמני שעמד בתוקפו עד למתן פסק-הדין.  

9.             המשיבים, שהתבקשו להגיב, מתנגדים לבקשה. לגישתם, סיכויי הערעור נמוכים, שכן הערעור מכוון כולו כנגד ממצאים עובדתיים, המעוגנים היטב בחומר הראיות שהוצג בפני בית-המשפט קמא הנכבד, וכנגד ממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית - עניינים שלגביהם אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. עוד גורסים המשיבים כי מרבית הטענות שמעלים המבקשים בערעורם כלל לא נטענו על-ידם בפני הערכאה הדיונית ואין להידרש אליהן לראשונה בגדרי הערעור. לטענת המשיבים הבקשה נגועה בשיהוי ניכר, שכן, לטענתם, במשך חמש שנות ניהול ההליך בפני בית המשפט קמא הנכבד לא התבקשו, ולא ניתנו, סעדים זמניים מהסוג שלקבלתם עותרים המבקשים. מכאן, טוענים המשיבים כי המבקשים מושתקים מלעתור, כיום, לסעד זמני שיש בו משום שינוי המצב הקיים. בנוסף, טוענים המשיבים כי משניתן פסק דין, הכלל הוא שנקודת האיזון נוטה לטובת מי שזכה בדין ואין הצדקה למנוע מהם ליהנות מקניינם לאחר שתביעתם של המבקשים נדחתה בפסק-דין מפורט ומנומק. בשולי תגובתם, מציינים המשיבים כי המקרקעין הם קרקע חקלאית בשטח של כ - 2.7 דונם בלבד, ששווייה הכספי הוא נמוך יחסית.

10.          המשיבה 6 (לשכת רישום המקרקעין בנצרת) הודיעה כי היא מותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, מבלי שיהיה בכך משום הבעת עמדה לגוף הערעור.

דיון והכרעה